גם אני הייתי ילד - חגי לובר
מכירים את אויש ומויש? את הפצמ"ר האחרון?
מאת דיקלה ד. גל-עד
מכירים את אויש ומויש? את הפצמ"ר האחרון? אתם בטח מכירים גם את הקמצן שהפך לקבצן ואת ארץ בסכנה, אז בוודאי אתם יודעים גם מי עומד מאחורי כל זה, כמובן, הרב שהפך לשחקן – חגי לובר. כן, חגי לובר רצה להיות רב כשיהיה גדול, והוא היה רב, עד שגילה שהוא רוצה להיות גם שחקן. אז הוא למד ולמד, והיום יש לו בית ספר למשחק ותיאטרון בשם "אספקלריא", שבו הוא מציג גם לילדים וגם למבוגרים. חגי גדל בבני ברק, כשעוד הייתה עיר קטנה ומרווחת. בבני ברק הייתה ספריה עירונית, שבה לקחו ספרים להשאלה בלבד. אסור היה לעיין שם בספרים, והספרנית הקפידה על כך. חגי, שהיה תולעת ספרים, לפעמים היה לוקח ספר ומסיים לקרוא אותו כבר בדרך הביתה. אם לא סיים אותו, היה קורא יחד עם אחיו ספרים ליד שולחן האוכל...
אילו ספרים אהבת במיוחד?
"חסמב"ה, ספרים של אסתר שטרייט-וורצל ושל גלילה רון-פדר, וגם קראתי עיתוני ילדים: אצבעוני וזרקור".
אהבת לצפות בטלוויזיה?
"בטלוויזיה אז היה רק ערוץ אחד, ובין שתיים לארבע לא שידרו, כדי לאפשר לכולם ללכת לנוח".
מה אהבת בבית הספר?
"אהבתי את הצלצול המבשר את סוף הלימודים ואהבתי את ההפסקות. בתום יום הלימודים הייתי זוחל עם חברים בתעלת ביוב שהובילה לעבר בר אילן, זו הייתה ממש הרפתקה".
אהבת הרפתקאות?
"אהבתי? הייתי משוגע על הרפתקאות! הייתה לי חבורת ילדים, שבה התמודדנו עם כל הסכנות שבעולם שהמצאנו. בבית לידנו היינו בטוחים שגרים פושעים וערכנו מדי פעם פשיטות. היינו בטוחים שאנחנו מצילים את העולם. היו לנו מקומות מסתור במקלטים נטושים, ולפעמים הלכנו לאיבוד. פעם אחת אפילו טבענו בבריכת סיד..."
כן, חגי היה ילד מאוד שובב, אבל היו לו שאיפות גדולות. הוא רצה להיות יהורם גאון, כי הוא עשה את מבצע אנטבה (למעשה, הוא רק שיחק בסרט...), גם סטיב אוסטין היה ברשימה, כי היו לו יד ורגל ביוניות והוא היה רץ בהילוך איטי מגניב כזה (שאלו את הוריכם). בעקבותיו התאמן חגי על פריצת דלת חדר האשפה, עד שוועד הבית לא הבין מי מעקם את הדלת של הפח. עוד רצה חגי להיות רב גדול בישראל וגם צנחן.
למה דווקא צנחן?
"כדי לשחרר את הכותל אם ייכבש שוב. אבל הבטחתי לעצמי שאם אני אשחרר את הכותל – לא אבכה כמו הצנחנים אז".
האם היו לך חיות מחמד?
"גידלתי תולעי משי והייתי מוכר אותן בחמש אגורות (של לירה) לכל דורש. הבאנו הביתה גורי כלבים וחתולים, ואבא שלי השתגע מזה, כי לא הצלחנו לאלף אותם לעשות את צרכיהם מחוץ לבית. התפשרנו על אפרוחים שגדלו להיות תרנגולי ענק וחיסלו את כל השאריות שלנו וברחו כל הזמן מן המרפסת שהוקצתה להם אל הבית. כשלאמא נמאס כבר, היא הפכה אותם לתרנגולי כפרות. מאוד בכינו על כך. אחר כך גידלנו צב, שהיה נעלם בבית אחת לכמה ימים".
חגי גר היום בבית אל עם רעייתו תחיה ועם תשעת ילדיו: שרית, ספי, אלעד, איתמר, רננה, יונתן, נעמה, מיכל ורעות. הוא אוהב את ביתו וגם את קיבוץ גינוסר שלמרגלות הכנרת, שם נהג לבלות הרבה בילדותו, ולכם ילדים הוא מאחל שתהיו ילדים טובים, תקשיבו להוריכם, היפרדו מן המחשב וצאו למרחבים!
לצפיה בכתבה לחץ כאן